מוזיאון העפלה - האנייה 'אף על פי כן'
בשנת 1917, כאשר היישוב היהודי מנה כ- 60,000 נפש ,הצהיר לורד בלפור ,שר החוץ הבריטי: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל".
למרות הצהרה זאת, ממשלת המנדט הבריטי נסוגה מהתחייבותה ודאגה להגביל כבר מתחילת שלטונה את העלייה של היהודים לארץ ישראל.
העם היהודי, מצדו, המשיך לנסות בכל כוחו בכל אותן תקופות לשאוף ולעלות ארצה בכל מיני שיטות ובכל מיני דרכים.
את ההעפלה המאורגנת לארץ ישראל אפשר לחלק לשלוש תקופות :
1. התקופה הראשונה בין השנים 1934 -1939 תקופה זו החלה עם התבססותו של השלטון הנאצי בגרמניה וממשיכה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. המארגנים היו בעיקר מהתנועה הרוויזיוניסטית שמנהיגה היה זאב ז'בוטינסקי ומתנועת החלוץ.
2. התקופה השנייה בין השנים 1939 – 1944 אלו ימי מלחמת העולם השנייה ותקופת השואה. במאי 1939 פרסמה ממשלת המנדט את ה"ספר לבן" השלישי של מקדונלד ובו חוקים נוקשים הקובעים כי בתוך חמש שנים יוכלו יהודים לעלות לארץ ישראל. הם התירו מספר זעום לנוכח המתרחש באירופה. והמשך העלייה יותנה בהסכמת הערבים של עד 75,000 יהודים.
וכך על אף השואה המתחוללת בגרמניה המשיכו הבריטים בהסגר על ארץ ישראל. כל הזרמים הציוניים בארץ ובגולה נרתמו למאבק ההעפלה.
יש לקחת בחשבון כי בתקופת מלחמה קשה לארגן אוניות לשיוט ארוך, ולכן תקופה זו מתאפיינת במעט אוניות המפליגות לארץ ואף באסונות רבים.
3. התקופה השלישית בין השנים 1945 - 1948 עם סיומה של מלחמת העולם השנייה ולמרות שנתגלו ממידי השואה וההרג הגדול לא שינתה ממשלת בריטניה את מדיניותה לגבי עלייתם של יהודים לארץ ישראל ופתיחת הביצורים. תקופה זו הייתה המשמעותית ביותר בכל תקופת ההעפלה המאורגנת, המאבק היה מר, קשה ונואש מספר האניות היה רב כ- 66.
מספר המעפילים בכל אנייה הייה גדול בהרבה מיכולתה להכיל וגם שמות האניות נקבעו כסמלים במאבק "אף על פי כן", "מדינת היהודים", לא תפחידונו", "ארבע חירויות", "בונים ולוחמים" וכדומה.
המעפילים שהצליחו לעלות פתחו את שערי ארץ ישראל לקראת הקמתה של מדינת ישראל.
סיפורה של "אף על פי כן"
בקיץ 1947 החלו ההכנות להפלגתה של האוניה. ברקע אותם ימים היה החשש מעצירת האנייה אקסודוס, על ידי הבריטים וגירוש המעפילים שעליה חזרה לאירופה, ואף על פי כן (ומכאן שמה) יצאה אנייה זו ופניה ארצה ועל סיפונה 434 מעפילים. אנייה זו יורטה על ידי משחתת בריטית, והמעפילים שהיו על סיפונה הוגלו לקפריסין.
לאחר עזיבת הבריטים מארץ ישראל הוכנסה האוניה לשירות בחיל הים הישראלי וצורפה אל שייטת הנחתות של חיל הים, היא שימשה גם כספינת אימונים ליחידת נחיתה של החיל בתקופת מלחמת העצמאות. לאחר מכן שימשה כאוניית בסיס לשייטת 11 (שייטת הנחיתה), עד להוצאתה משרות ב 1958. ובשנת 1969 הוסבה למוזיאון העפלה. המוזיאון מוקדש לסיפור המאבק על זכותנו לעלות לארץ-ישראל בין השנים 1948-1934.