קבר רחל  – בית לחם
קבר רחל הוא מבנה במבואותיה הצפוניים של בית לחם, המזוהה כמקום שבו נקברה רחל אשת יעקב, ומהווה מקום תפילה ליהודים, ובעיקר לנשים יהודיות. אנשים רבים פוקדים את המקום ביום י"א בחשוון, המקובל כיום פטירת רחל אמנו, כדי להתפלל על קברה. המבנה נמצא בצידו של כביש 60 הישן, שנסלל על בסיס תוואי דרך האבות הקדומים.
בעת חתימת הסכמי אוסלו הוחלט להעביר את השליטה הביטחונית בקבר רחל לידי הפלסטינים, אך בשל לחץ פוליטי מצד המפלגות החרדיות ובהתערבות אישית של הרב הראשי הרב לאו נמנע הדבר. בעקבות כך, הפך קבר רחל למתחם סגור, מעין 'מובלעת' ישראלית בפאתי העיר הפלסטינית בית לחם, שהגישה אליו היא דרך מעבר מיוחד, הנקרא 'מעבר רחל', והתנועה אליו היא בכלי רכב ממוגנים בלבד. מבנה הקבר עצמו נבלע בתוך ביצור רב ממדים שנבנה על ידי צה"ל, וכיום ולא ניתן כמעט להבחין במראהו המקורי.
בעקבות בניית גדר ההפרדה סביב מתחם הקבר, גדל באופן משמעותי הביטחון במקום, ומתחילת חודש אלול ה' תשס"ח מותרת כניסת רכבים רגילים למתחם, הוקם עירוב המחבר בין המקום לירושלים ובראש השנה התאפשרה כניסת הולכי רגל למקום. בנוסף הוסר הצורך בביצור רב הממדים שנבנה על ידי צה"ל, ונעשית עבודות שטח כדי להחזיר למבנה את מראהו המקורי.
במשך דורות, הייתה הכיפה של קבר רחל, ציון דרך בכניסה לבית – לחם, עד לסגירתה בתוך מבנה נוסף כדי להגן על המתפללים.
המסורת היהודית העממית מזהה אתר זה עם קברה של רחל אשת יעקב שבהתאם לכתוב במקרא לא נקברה כיתר אבות ואמהות האומה הישראלית במערת המכפלה. למרות זאת ישנה מחלוקת עתיקת יומין בין החוקרים והפרשנים היכן מצוי קברה של רחל וזאת בעקבות שתי מסורות שונות המופיעות בתנ"ך לגבי מקום קבורתה. מסורת אחת בספר בראשית ולפיה נקברה רחל בדרך לבית לחם בארץ יהודה דרומית לעיר ירושלים. ואילו המסורת השנייה המופיעה בספר שמואל מציינת כי רחל נקברה בארץ בנימין, קרי מצפון לעיר ירושלים.
זיהוי המקום כקבר רחל מקובל מאז התקופה הביזנטית, לפי הכתוב בספר בראשית "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם". ובבראשית מ"ח: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם."
דמותה של רחל אמנו נקשרה בתודעת המאמינים בני שלוש הדתות המונותיאיסטיות בדמות האם הגדולה, שמתה שכרעה ללדת, ובכך נטלה על עצמה את ייסוריהן של כל הנשים הכורעות ללדת. על כך נוהגות נשים רבות לעלות לקברה ולבקש בתפילה ובנדר סיוע והקלה.