בית אהרן שלוש
מקובל לציין את העלייה היהודית ממזרח אירופה ב-1882 כתחילתה של "העלייה הראשונה". עם זאת, ברור כי יהודים עלו באופן מאורגן לארץ ישראל עוד קודם לכן. אחת מאותן עליות מוקדמות היא עלייתה של משפחת שלוש, שהגיעה ארצה מצפון אפריקה באמצע המאה ה-19 (על פי הסיפורים המשפחתיים, המשפחה עזבה את אלג'יריה בשנת 1838, אך לפי תעודות היסטוריות ייתכן כי מוצאה של המשפחה ממרוקו ושנת עלייתה הייתה בשנות ה-40 של המאה ה-19. אברהם שלוש, אבי המשפחה, עמד לא רק בראש משפחתו שלו, אלא הנהיג כ-150 עולים בדרכם ארצה.
בהגיעם לארץ ישראל, בני המשפחה בוחרים להשתקע ביפו ולעסוק במלאכה. בכך היה חידוש גדול – היישוב היהודי בארץ ישראל של אמצע המאה ה-19 התקבץ בארבע ערי הקודש (חברון, ירושלים, טבריה וצפת) וחי מכספי החלוקה (תרומות של קהילות יהודיות בחו"ל שנשלחו ליישוב היהודי בארץ). בכך חידשה המשפחה את הקהילה היהודית ביפו ואת הפעילות הכלכלית בה.
אהרן לומד מאביו להיות צורף וחלפן כספים, ומהשילוב בין שני המקצועות הללו הוא עושה את הונו. הוא מבין שחומות יפו גוזרות על העיר ניוון – הסמטאות צרות, הביוב פתוח, אין מספיק דירות לאוכלוסיה ההולכת וגדלה, ובפרט לעולים היהודיים. מתוך ראיית הנולד, הוא רוכש קרקעות מחוץ לחומות במטרה שביום מן הימים תיבנה עליהם שכונה יהודית. היום לא איחר לבוא, ובשיתוף פעולה בין אהרן שלוש וחברת "עזרת ישראל" (בבעלות שמעון ואלעזר רוקח), נוסדה ב-1887 שכונת נווה-צדק. שלוש מכר את קרקעותיו לחברת "עזרת ישראל" במחיר סמלי (כשליש מערכן האמיתי), על מנת שיוכלו ליישב בהן יהודים כמה שיותר מהר (הכספים שנגבו הושקעו בהקמת בית הכנסת המשפחתי הצמוד לבית, שפועל גם בימינו). השכונה נבנתה במהרה ונחשבה לאמידה במיוחד, משום שהייתה מפותחת מאוד יחסית לסמטאות הצרות של יפו, ובכל בית היו כמה חדרים, מטבח, בית שימוש, מרפסת וגינה. עם זאת, היה חשש כבד לצאת מהחומות הבטוחות, משום שמחוץ להן לא הייתה הגנה מפני שודדים וחיות בר. ככל שהצטרפו לשכונה עוד יהודים, היא הפכה לעממית יותר וגברה בה תחושת הביטחון. כמו כן, שיתוף הפעולה בין רוקח מהאשכנזים לבין שלוש מהספרדים הפך את השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו לדוגמא ומופת לכל הקהילות היהודיות בארץ, שקיימו הפרדה בין העדות.
בית שלוש עצמו הוקם בשנת 1892, כמה שנים לאחר ייסוד נווה צדק, כלומר הוא אינו הבית הראשון בשכונה ואינו "הבית היהודי הראשון מחוץ לחומות יפו", כפי שמציגים אותו לעתים. הבית נבנה באבני כורכר לפי הסגנון היפואי המקומי (הבולט בעיצוב החלונות ועיצוב חלל הפנים). לאחר פטירתו של אהרן שלוש בשנת 1920, הבית נמסר לעיריית תל-אביב שהפעילה בו בית ספר יסודי. ב-2001 צאצאי אהרן שלוש מכרו את הבית לידיים פרטיות, והוא עובר כעת תהליך שימור.
נווה צדק הייתה רק שלב-ביניים בהתפתחות של העיר הקרויה היום "תלֿֿאביב-יפו". היא הוקמה כהרחבה יהודית של יפו, שלא ניסתה להתבדל מהעיר ולהקים יישות עירונית יהודית נפרדת. רק כשני עשורים לאחר מכן, בשנת 1909, עם הקמתה של שכונת אחוזת-בית (ששינתה את שמה לתל-אביב) רצו המתיישבים היהודים מחוץ לחומות יפו לבנות עיר נפרדת שתהיה "העיר העברית הראשונה", "ניו-יורק הארץ-ישראלית". גם בית שלוש היה רק שלב-ביניים – הוא שימש את המשפחה עד תחילת המאה העשרים, אז ילדיו של אהרן שלוש עברו לשכונות החדשות של תל-אביב (שלושה מהם היו בין מייסדי אחוזת-בית). משפחת שלוש משקפת בעצם את ההתפתחות של תלֿֿאביב-יפו – מאברהם שלוש, שחידש ביפו את הקהילה היהודית, דרך אהרן שלוש שהקים את השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו, עד ילדיו שהשתתפו בייסוד תל אביב.
נכתב על ידי תומר שלוש, דור חמישי לאהרן שלוש.