נווה צדק
יפו של אמצע המאה ה-19 היא עיר נמל קטנה על גבעה נמוכה לחוף הים התיכון. הפעילות המסחרית בדרכי הים (הובלת נוסעים ושינוע סחורות) הולכת ומתפתחת בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית של השיט. יפו מוכרחה להתאים את עצמה לא רק לגידול בהיקף הפעילות, אלא גם לגידול באוכלוסייתה. החומות המקיפות אותה אמנם מגינות עליה מפני שודדים וחיות בר, אך גם גוזרות עליה ניוון – סמטאות צרות, מחסור בדירות, תעלות ביוב פתוחות ותנאים סניטאריים ירודים. בעקבות רפורמה בדיני הקרקעות של השלטון העות'מאני ושיפור במצב הביטחון, החומות נפרצות ותושבי יפו מקימים שכונות חדשות, בדומה לתהליך היציאה מהחומות בירושלים.
השכונה הראשונה שקמה מחוץ לחומות יפו עבור תושבים יהודים היא נווה צדק. היזם שהעלה את רעיון הקמת השכונה היה שמעון רוקח, ובעל הקרקעות שהציע לספקן במחיר סמלי היה אהרן שלוש. גם שלוש מהספרדים וגם רוקח מהאשכנזים היו מהמתיישבים הראשונים בשכונה, שהייתה פרבר של יפו שבו השתכנו יהודים אמידים יחסית. היציאה מחומות יפו שיפרה את איכות החיים של תושבי נווה צדק – בכל בית היו מטבח, שירותים, מרפסת, גינה וכמה חדרים; בין הבתים היו רחובות נוחים למעבר ושטחים פתוחים; השכונה הייתה תחת שמירה מפני שודדים (בתחילה על ידי מתנדבים ואחר-כך על ידי שומר בשכר); בין העדות לא הייתה הפרדה, והיו גם יחסי שכנות טובים בין היהודים לבין ערביי יפו ואנשי השלטון העות'מאניים.
עם השנים הוקמו שכונות יהודיות נוספות מחוץ ליפו – נווה שלום, מחנה יוסף, אוהל משה, כרם התימנים, אחווה ועוד. כולנו היו חלק מיפו, ותושביה לא מצאו לנכון להיפרד מיפו ולהקים יישות עירונית עצמאית שתהיה כולה יהודית. רק ב-1909, עם הקמת שכונה נוספת מחוץ ליפו, שנקראה אחוזת בית, התחולל מפנה ששינה את גישת המתיישבים היהודים כלפי העיר. מתיישבי אחוזת בית ראו בהקמת השכונה את הנחת היסוד ל"עיר העברית הראשונה", ל"ניו-יורק הארץ-ישראלית". תוך זמן קצר הם שינו את שם השכונה ל"תל אביב". ב-1949 תל אביב בלעה את יפו, כולל השכונות היהודיות שהוקמו מחוץ לחומותיה, ומאז היא נקראת תלֿֿאביב-יפו. כלומר, נווה-צדק הייתה מעין שלב-ביניים בהיפרדות של היישוב היהודי מיפו, והקמת עיר שתהיה עברית לחלוטין, יהודית לחלוטין, ציונית לחלוטין.
בשנים של מלחמת העצמאות, השכונה הייתה על קו החזית בין יהודי תל אביב לערביי יפו וספגה נזקים קשים. הבתים בשכונה שננטשו שימשו את העולים שהגיעו ארצה בגלי העלייה הגדולים של שנות ה-50. כך הפכה השכונה הוותיקה לשכונת עוני מוזנחת, עד אשר בשנות ה-70 נהגתה תוכנית להרוס אותה עד היסוד ולבנות במקומה מגדלי משרדים. החברה העירונית "אחוזות החוף" הופקדה על ביצוע התוכנית, אך התנגדות עזה להרס השכונה הכשילה את מהלכי החברה והיא שינתה את ייעודה (כיום, כל החניונים של עיריית תל אביב מנוהלים על ידי אחוזות החוף). בשנות ה-80 נווה צדק זכתה לתוכנית שימור בזכות הערך ההיסטורי הרב שלה.
הבניינים הראשונים שעברו שימור הם בתי הספר של השכונה (שהפכו למרכז סוזן דלל) ובית הסופרים (שהפך למוזיאון נחום גוטמן). אחריהם, גם בית שמעון רוקח שופץ ושוקם, ובימינו, עדיין מחכים לשימור בית הכנסת מראות הסולם ובית אהרן שלוש. השילוב של מרכז תרבות למחול ותיאטרון עם גלריות לפיסול, לציור ולצילום עם מוזיאונים לאמנות ולתולדות השכונה הפכו את נווה צדק למרקם תרבותי מגוון. כמובן, עם ריבוי המבקרים בשכונה נפתחו בה גם שפע של מסעדות, בתי קפה ופאבים. נווה צדק היא שמורה של מבנים היסטוריים, אבל גם מרכז תרבות מגוון ומוקד בילויים תוסס.
נכתב על ידי תומר שלוש, דור חמישי לאהרן שלוש.