אנו יודעים שחומת ירושלים שנבנתה על ידי סולימאן ה-1 והמפואר בתקופה התורכית, נבנתה על יסודות החומה ההרודיאנית שהשתמרה במשך כאלף וחמש מאות שנה. החומה נבנתה על יסודות החומה של המלך הורדוס, וגם יסודות השערים שנמצאו – עליהם נבנו השערים החדשים.
כאשר השערים החדשים נבנו, ובן היתר שער הרחמים, באו אנשים רבים אל הפחה התורכי וטענו לפניו "איך תבנה שער שכזה?" והתורכי ענה בפליאה "מה הבעיה?" והם ענו לו "שעל פי המסורת היהודית משער זה ייכנס מלך המשיח של העם היהודי"
התורכי לקח את עצמו בידיים ופעל במהירות וציווה – "אז סגרו מהר את השער באבנים כדי שהמשיח היהודי לא יצליח להיכנס!"
זו אחת הסיבות שהיום קוראים לשער הרחמים גם השער האטום.
לאחר שהתורכי אטם את השער באבנים, חזרו אליו החכמים וטענו שזה לא מספיק בגלל שמלך המשיח היהודי חזק ויצליח לשבור את החומה. והפחה התורכי לא ידע מה לעשות היה אובד עצות...
שבו אליו החכמים עם פתרון יצירתי. הרי על פי ההלכה היהודית אדם ההולך בתוך בית העלמין הוא טמא טומאת מתים ולא יכול לעלות למקום קדוש!!!
הפחה התורכי הורה במיידית לבנות בית עלמין בכניסה לשער הרחמים האטום.
אך מה שלא ידעו הפחה התורכי וחכמיו, שבית עלמין המטמא יהודים צריך להיות בית עלמין יהודי ולא בית עלמין מוסלמי!
לכן אין משמעות לבית עלמין זה וכשאליהו הנביא יגיע הוא יוכל להיכנס דרך שער זה – שער הרחמים !
